נדמה שאין סוגיה טעונה בהוויה הישראלית (ולא רק) כמו השואה. קרוב לשבעה עשורים לאחר שכבו הכבשנים עדיין די במילה זו לבדה כדי לגרום לנו לשנות טון והלכי חשיבה. דומה גם שאין דבר הזוי מאשר שימוש בסוגיית השואה על מנת לבסס אתאיזם. אין בדעתי לשפוט אנשים שעברו את איימי האופל, גם סבתי שהייתה במחנות אמרה: "אין לי טענות אליהם, הם רגילים היו לעולם מסודר, ברור והגיוני" ודווקא היא זו שחינכה אותי ואת משפחתי לחיי יהדות פוריים ומלאים. »להמשך

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE »להמשך

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE »להמשך

אחת הטענות המרכזיות של האתאיסטים לאנשים מאמינים, היא בכך שהדת מאלצת אותם לעשות דברים לא נכונים, הזויים, ואפילו לפגוע בעצמם. לאור כך, ולאור ממצאי תגליות מדעיות ומחקרים שנעשו בשנים האחרונות, יצאנו לבדוק מי באמת מוכן "למסור את נפשו"  ולהקריב את עצמו למען האמונה שלו. נתחיל בחיים, כמובן מחקר  מלמד, כי תוחלת החיים של אתאיסטים היא נמוכה יותר, בצורה משמעותית. מחקר גילה מתאם מאוד ברור בין רמת חיים גבוה, לתוחלת חיים. במילים אחרות, אם אתה חי טוב, אתה גם חי הרבה. אז כדאי לגור ברמת אביב ולא במאה שערים? שימו לב למשפט הבא: "מהדוח עולה כי ככל שרמת החיים ביישוב גבוהה יותר, כך תוחלת החיים של תושביו גבוהה יותר. יוצאות הדופן מהבחינה הזו היו הערים ירושלים, בני-ברק ובית-שמש, שבהן רמת חיים נמוכה אך תוחלת חיים גבוהה... על פי הדוח, שיעור התמותה בישראל עומד על שישה לכל 1,000 תושבים בכל שנה. התמותה גבוהה במיוחד »להמשך

פרשת בחוקותי פותחת בפסוק מוזר "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם",  האם אין כאן כפילות? מהי הליכה בחוקים אם לא קיום המצוות? תשובתם של חז"ל קשה עוד יותר: חז"ל דורשים פסוק זה לאמור  כי חלקו האחרון מדבר על קיום מצוות "את מצוותי תשמורו ועשיתם אותם", כך שהרישא המדברת על "הליכה בחוקים" מתייחסת ללימוד התורה.  לימוד תורה?  האם מוטל עלינו ללמוד את התורה? ללמוד בשביל ללמוד? מילא אם היינו צריכים ללמןוד את התורה כמו ספר תאוירה ללימוד נהיגה, לדעת איך מסתדרים בכביש, האם זכות קדימה נותנים או גם לוקחים, האם לאחר שהנהג משמאל אותת אפשר לעקוף אותו מימין, זה מובן. אבל בשביל זה לא כולנו צריכים ללמוד. לשם זה אין צורך במצווה מיוחדת ללימוד תורה. בוודאי לא בהרכב המופיע בתורה "ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", או כפי שהרמבם מגדיר »להמשך

שאלה משונה, אה? מי צריך לומדי תורה? קרה פעם שלא היו לומדי תורה בעם ישראל? עם ישראל שרד 1940 שנות גלות ללא מדינה, אבל כמעט לא שרד 70 שנות קומוניזם בלי תורה. אבל בזמן שנער הפייסבוק, מר לפיד, פונה לקהל היעד הרדוד שלו, במסר המגלם את מלוא עומק המחשבה של ד"ר-ללא-תעודת-בגרות, ואשר התחנך על מורשת "פפריקה", ובשתי מילים מציג את כל עושר החשיבה שלו: "איפה הכסף?" (אני, כבוחר פוטנציאלי, די נעלבתי)   לא אכנס כעת לדקויות על תקציבים למוסדות תקשורת, או על רכב זול בשווי של 360,000 ש"ח (במקום הBMW היקרה יותר...) סכום שחרדי ממוצע לא רואה ב10 שנים, למרות שהוא יושב על השיבר הכי ראשי של המדינה ומלהטט בתקציב כאוות נפשו. איך זה? כשתוציאו דוקטורט בלי תעודת בגרות (וגם יהיה לכם ג'ל בשיער ואחלה פוזה) תבינו גם את זה.   אבל למה לנו לרדת לשפת הרחוב? אנחנו צריכים לתת לעצמינו הסבר הולם: מדוע אברך »להמשך

"אינך מתבייש?" יזעק בקול ניחר הדתי לאומי / חילוני לעמיתו החרדי? "תראה כמה ניסים עשה לנו  / לכם אלוקים!" הוא יוסף בגערה רמה. "הוא בנה לך מדינה, וככה אתה מתעלם? לא אומר הלל? תחנון? "זו מדינה?" ישיב החרד "מדינה הגוזזת פיאות תימניה, שהעבירה על דתם גלויות שלימות, ומחקה תרבויות שלמות? מדינה הכופרת באלוקיה, ועושה כל מאמץ לחלן את שארית הפליטה?" "וזו סיבה להתעלם מהניסים?!" יאדימו וורידי הצוואר של  החילוני "זו הכרת טובה? תגיד תודה או שתחזור למקום ממנו באת!" יוסיף בחומרה.   לא אכנס לדקויות באבסורד של "תחזור למקום ממנו באת" שנאמר, לצורך העניין, לתושב מאה שערים שאבותיו עלו לארץ כמה עשורים לפני הולדתו של הרצל והרעיון הציוני כולו. אבל אני כן חושב שגיל 64, כמעט פנסיה, הוא זמן מצויין לבדוק: האם באמת הגענו לעצמאות?   ולא, אני לא »להמשך

מסופר על אשה נגשה לרב להתייעץ עימו אם כדאי לה לשמור על טהרת המשפחה. "בוודאי" עונה לה הרב "כך תרוויחי עוד 12 חגים בשנה"... ציון ליל הטבילה כחג אישי ורומנטי בין בני הזוג הוא מרכיב חיוני ומרכזי בחיי הנישואין. בזמן הריחוק, הרגשות המתעוררים גואים, נוצר געגוע, כמיהה, הגוברת עם הימים, ובאה לידי ביטוי חזק בליל הטבילה. בזמן הריחוק הזוג גם מפסיק לרגע להשתמש בחושניות כמרכיב עיקרי בקשר, ומגלה אופקים חדשים ורבדים נוספים בבן הזוג. זאת בייחוד בשנים הראשונות והצעירות. אותו רובד נוסף המתגלה במקביל ילווה את הזוג גם בשנותיהם המתבגרות, כאשר הקשר הופך ליותר רוחני ופחות פזיולוגי. בגדול ניתן לומר כי כללי טהרת המשפחה נלחמים באיום הגדול ביותר על חיי הנישואין: השגרה ובעקבותיה השיעמום וחוסר העניין. למעשה מהותם של הנישואין היא למנף את חיי המין, לרומם אותם מעל החושניות הנמוכה, ולהעניק להם את המימד האישי, הרוחני. כך היהדות מקפידה לשמור »להמשך

מביך מאוד לקרוא את ספריו של מר דוקינס, מביך במיוחד היה לקרוא את השורות האחרונות של ספרו "השען העיוור" בו הוא 'עובר' על תאוריות חלופיות ועונה להם. ממש ממש לקראת הסוף (ולא במקרה), הוא טורח להתייחס גם ליהדות וכותב : הגישה היהודית שהעולם נברא מאל אחד שווה לטענה שהעולם נוצר מגללים של (****, תסלחו לי, כמה אני יכול לרדת...) והנה ה"הפרכה" המדהימה שלו: פשוט צריך להוכיח את קיומו של האל כפי שצריך להוכיח את קיומם של הגללים. נו, צריך בכלל לענות לאדם כזה? הן אפילו גוי כנסים ניקולאס טאלב (בספרו "הברבור השחור") עומד בדיקנות על השוני המהותי בין אלילות ומונותאיזם, והשוני התפיסתי המייתר לחלוטין את שאלתו של מר דוקינס. אז למה לדבר בלי לדעת?   כבר מזמן שמתי לב שקיימת תפיסה שגויה בקרב רבים ביחס של "הדתות" מול אתאיזם. תחת המטריה שנקראת "דתות" מכניסים הללו את כל מפלצות הספגטי, »להמשך

נס חנוכה, כולנו יודעים,  התרחש בשנת  200 לפני הספירה בערך. בשנים האלה, היוונים שלטו כאן בארץ כחלק מהאימפריה הענקית שלהם, ואיפשרו לתושבי הארץ אוטונומיה מלאה תחת שלטונם. למרות זאת, קראו קומץ זעיר של מורדים תיגר על הממלכה הענקית, והכריזו על מאבק מזויין נגדו, דבר שנלמד באקדמיות הצבאיות כנידון מראש לכישלון. עם זאת, כולנו יודעים, המאבק הוכתר בניצחון שהחזיר את השלטון לבית חשמואני, ואף גרם לעירעורים מרחיקי לכת בקרב האמפריה כולה. מה גרם לאותו קומץ מורדים לצאת מאדישותו ולעורר את הענק מרבצו? בתפילת "על הניסים" אנחנו אומרים "כשעמדה מלכות יוון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". אנחנו מתבוננים בהסטוריה ומבקשים לבדוק כיצד בדיוק ניסו היוונים להשכיח את התורה. מסתבר שהיוונים לא כפו חילוניות גמורה על כל תרי"ג מצוות. הם אמנם פרצו וחיללו את בית המקדש, אבל לא החריבו אותו. עיקר המאבק שלהם היה בשמירת שבת, »להמשך

בימים אלו המדינה כולה סוערת וגועשת סביב התנהגותם של כמה פעילי ימין בתוככי השטחים כנגד פלסטינאים תושבי המקום. הרחיק לכת חבר כנסת ערבי וכינה הצתה של מסגד נטוש "ליל הבדולח"... אין לי ידיעה כנה על פעילותם של אותם אנשים, לא ידוע לי מי התחיל, מי צודק, מי אשם, ומה באמת היה. אבל אני כן רוצה להתמקד ברעיון כשלעצמו: האם אכן כך ראוי ונכון לנהוג? והנה, בפרשת השבוע, מתוארת סצינה עגומה ואכזרית: דינה, ביתו של יעקב, משפחה נודדת חסרת הגנה, נלקחת על ידי בן למשפחת האצולה, ואף מעונה על ידו. אחיה, שמעון ולוי, זועמים על ניצול ציני כזה, ורוצים לעשות לדבר הזה סוף. לא יתכן שהם ישארו כך חסרי הגנה ופגיעים. למען זה הם נוקטים בתרגיל טקטי: הם מעמידים פנים שבדעתם ללכת  לשלום, והם רק מבקשים בקשה קטנה: "הימולו לכם כל זכר." לאחר שלושה ימים, כאשר כל גברי העיר נעדרי כל כושר לחימה, הם פושטים על העיר, והורגים בה את כל הגברים, ולוקחים את דינה. »להמשך

הבה ונשאל את הישראלי המצוי, אותך הגולש או את איש השמאל המתון: כמה מילים טובות יש לך לומר על דו"ח גולדסון? גם בלי להשתמש במילותיו של איש השמאל הדגול ונשיא המדינה שמעון פרס בדבר היותו של גולדסטון "איש קטן וצר אופקים" (אל תתפסו אותי על המילה) אני די בטוח שמעתי מיותר מאדם אחד כמה מילים, לרוב בתיסכול לא מוסתר, על המניפולציה, על חוסר האיזון, על העיוות הנורא שנעשה לצבא המוסרי ביותר בעולם כשיצא להגן על חיי ילדים קטנים חפים מפשע בלוחמת פינצטה ייחודית, שהושקעו בה מליארדים רק כדי להגן על חייהם של ילדי עזה שאינם שותפים בלחימה, בדיוק אותם אלו שהחמאסניקים לוקחים כמגינים חיים... וכעת נעבור באלגנטיות, באותה שיחת סלון אפופת עשן סיגריות או הבל תה (תלוי באופיים של המשתתפים) לדון בפרשיה כאובה אחרת: אפלית הבנות הספרדיות, כאן לפתע נשמע דעה נחרצת אודות העוול הנורא, והפשע התרבותי והחברתי שציבור חשוך כמו הציבור החרדי הגזען יכול לעשות »להמשך

האמת שבימים כתיקונם לא הייתי בכלל נאלץ לכתוב מאמר מעין זה. הדרת נשים? יהדות? בדת הדוגלת כי "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אוהליך", בדת המקבעת לראשונה את עקרונות החיוב של הגבר כלפי אשתו, בדת שלראשונה הכתירה נשים לעמוד בראש המחנה ואף בראש הצבא, נשים כמו דבורה, חולדה ועוד. דת המעלה על נס נשים דגולות, כמו ארבעת האמהות, מרים, אחות משה, שהייתה הצלע השלישי במשולש של משה ואהרן בהנהגת העם במדבר, ועוד ועוד. לדבר על הדרת נשים בהקשר של הדת הזו, זה עלבון לאינטליגנציה האנושית בכלל, והיהודית בפרט. אבל נדמה, שיש אנשים אשר קשה להם לשאת את רעיון כי בקרב החרדים האשה מכובדת יותר, חברה שקוראת תיגר על השקפת העולם המודרני המרשה לעצמו לעיתים לראות באשה כאובייקט מיני בלבד, תוך החצנה מתירנית של האלמנטים הפוגעניים ביותר. שלא לדבר על שימוש בגופה של אשה כמקדם מכירות. כבוד האשה, כבר »להמשך

ד"ר סטיבן שראם, מנהל מרפאה לטיפול בבעיות דיכאוניות וחרדתיות בניו יורק, נקלע באחד מחיפושיו לסמינר של מומחה צרפתי המלמד על הדיקור הסיני. הסינים, כך לימדו אותו, מיפו את כל נקודות האנרגיה שבגוף, וציינו אותם בשמות. מעל כל תעלה, קיימת נקודת דיקור. הלימוד התקדם בהדרגה מעמוד השדרה לראש,  וכשהגיעו לנקודה מסויימת בראש, הבחין פתאום ד"ר שראם כי בנקודה זו בדיוק מניחים תפילין. מנקודה זו ואילך בחן הד"ר התממחה את כל נקודות הדיקור, ובהקבלה לנקודות בהן יש להניח את התפילין, הבתים, הרצועות, הקשירות וכן הלאה. מסתבר כי הנקודות בהן מתמקדות רצועות התפילין הן מעוררות מערכת ייחודית של נקודות, שממריצות את המוח והנפש. כמו למשל הנקודה שעל העורף, עליה מונח קשר התפילין של ראש, מקבילה לנקודת האקופונקטורה המעוררת ומזינה את המוח באנרגיה חיובית. רצועת היד נוגעת בנקודה מתחת הזרת המשמשת מאוד לטיפול בכל מחלת נפש ועוד. יתרה מכך, יש בין העדות »להמשך

טוב, לא באמת שונאים  אותם. הם סתם מבתכיינם בזעקות שבר סטייל הקוזק הנגזל לדורותיו. החרדים הם הקבוצה האהודה ביותר במדינה בכל ששת העשורים. אבל בכל זאת, אולי דווקא זמן מה לאחר ששמענו את אחד מנושאי התפקידים הבכירים בעולם המודיעין מודיע קבל עם ועולם כי האיום מספר אחת על המדינה, לפני איום הגרעין האיראני, זה הציבור החחרדי (על משפחותיו, ארגוני החסד, וקופות הצדקה, כמו גם אנשי הרוח, החנוך, ואף היצרנים הרבים ואנשי הכלכלה שבתוכו) התבטאות  אומללה וחמורה מאוד, שמצטרפת לסדרת אידיוטים מחפשי כותרות מזנו של חולדאי, גזית ודומיהם. אז למה שונאים אותנו? נשאל כל חילוני וההסברים יגיעו בצרורות: אתם לא מתגייסים לצבא. אתם לא עובדים. אתם מוצצים מיסים. אתם נטל על כתפי מעמד הביניים העובד וכן הלאה והלאה והלאה. האם זה נכון? קל מאוד לבדוק את זה. צריך פשוט לבדוק מה אמרו וחשבו החילונים (אז- החפשיים) על החרדים (אז- האדוקים) עוד לפני שהייתה לנו »להמשך

פעמים רבות, אפילו מאוד, נתקלתי בשאלה המתריסה: "נו, אז מה? אתה דוס? אז לכן אתה יותר טוב ממני? נו בכיאת, אני לא מוסרי / איש נחמד / בלה בלה בלה?" אני מניח שהרבה חוזרים בתשובה, ואפילו חלקית, ייתקלו רבות בשאלות מסוג זה, חלקן בהתרסה, חלקן בהתגוננות, וחלקן, כרגיל, מתוך סקרנות ועניין אמיתיים. קל לי מאוד לקחת את הנושא הזה לכיוונים שונים. כמו למשל נוקדת המוצא של השואל היקר שברור לו, משום מה, שלחזור בתשובה אומר להיות אדם טוב יותר, ולא רק ללפף את הזרוע ברצועה שחורה מידי בוקר. אני גם יכול לשפוך הררי דיו ווירטואלי על עיקרון ה"מוסר" והמשקל האבסולוטי של "ערך" שאינו יכול להיות נגזר, אפילו תיאורטית, מהלכי רוח, מודרנה או אופנות שונות. [על ההשלכות הנוראות של הגישה האחרונה כתבתי במאמר מצמרר תחת הכותרת "מוסר אתאיסטי, יש חיה כזו?"] אבל במאמר זה אני כן רוצה להתמקד בשתי נקודות, שבהם המוסר האנושי הנאור ביותר, »להמשך

אין ספק כי השאלה המופיעה בכותרת מציקה. מציקה בוודאי לחילוני, הרואה סביבו מדינה פורחת ומתפתחת, מודרנית ומשגשגת, והחורבן היחיד נמצא אי שם בסמטאות עזה או בקסבה של שכם. (והציניקנים יתעקשו להוסיף את מאה שערים...) השאלה תציק גם לחרדי, ואפילו לאברך הכולל הרואה את עצמו בתוך כתלי בית המדרש, הוגה בתורה, מתעלה בעבודת המידות ובהתקדמות המוסרית והרוחנית. על מה אנחנו אבלים? איזו קטסטרופה הסטורית תצדיק שימור עז כל כך, לאומי כל כך, גם לאחר אלפיים שנות, לאחר, יהיה מי שיגדיר, שיקום הריסות. בניה מחדש. הבה נתבונן מעט. מסופר (בספר "תורת העולה" לרבי משה איסרליש-הרמ"א) על ירמיהו הנביא, שבכה וקונן לאחר חורבן הבית על הריסות בית המקדש. הגיע לשם נבוכדנצר מלווה באפלטון. כשראה אותו אפלטון בוכה, שאל אותו: אתה,החכם בישראלף מדוע אתה בוכה על עצים ואבנים. ויתרה מכך, הרי הבית כבר נחרב, ואין ראוי לחכם לבכות על העבר. ענה לו »להמשך

פרשת בחוקותי פותחת בפסוק מוזר "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם",  האם אין כאן כפילות? מהי הליכה בחוקים אם לא קיום המצוות? תשובתם של חז"ל קשה עוד יותר: חז"ל דורשים פסוק זה לאמור  כי חלקו האחרון מדבר על קיום מצוות "את מצוותי תשמורו ועשיתם אותם", כך שהרישא המדברת על "הליכה בחוקים" מתייחסת ללימוד התורה.  לימוד תורה?  האם מוטל עלינו ללמוד את התורה? ללמוד בשביל ללמוד? מילא אם היינו צריכים ללמןוד את התורה כמו ספר תאוירה ללימוד נהיגה, לדעת איך מסתדרים בכביש, האם זכות קדימה נותנים או גם לוקחים, האם לאחר שהנהג משמאל אותת אפשר לעקוף אותו מימין, זה מובן. אבל בשביל זה לא כולנו צריכים ללמוד. לשם זה אין צורך במצווה מיוחדת ללימוד תורה. בוודאי לא בהרכב המופיע בתורה "ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", או כפי שהרמבם מגדיר »להמשך

בחג השבועות, מי לא יודע, אנחנו שמחים. לא סתם שמחים, שמחים מאוד מאוד. בתלמוד מובאת מחלוקת כיצד חוגגים את החגים, האם בתוככי בתי הכנסיות, בלימוד תורה ותפילה, או אולי סביב שולחן ערוך בכל טוב. למעשה נפסק כי יש לאחוז בשני הדברים. שמחת החג מורכבת גם המתעלות נפשית ורוחנית, וגם מסעודה חגיגית. זה כל חג, חג השבועות הוא משהו אחר. מיוחד. בחג השבועות כולם מודים כי יש צורך גם בסעודות והנאה גשמית. דווקא חג השבועות שבו אנו שמחים על המעמד הרוחני שלנו: על קבלת התורה. בחג השבועות, מספרת הגמרא על רב יוסף (אחד האמוראים) שקנה עגלה משולשת (הבשר האיכותי ביותר שהיה) ואכל. הוא אמר "אי לאו האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא" - אם לא היום הזה, כמה "יוספים" נמצאים בשוק. אנשים פשוטים. נו, אם הוא כל כך שמח, בתורה, שישקע בבית המדרש על דף גמרא וילמד מבוקר ועד ערב. למה בשר העגלה? ואולי שאלה אחרת, למה בכלל לשמוח? קיבלנו תרי"ג מצוות. ובעברית »להמשך

ל"ג בעומר, למה בעצם אנחנו שמחים? בהלכה היום הזה מוגדר כיום שמרבים בו קצת שמחה. למה? כי רבי שמעון בר יוחאי נפטר? היו עוד תנאים רבים. וגם לא בהכרח אנחנו כל כך שמחים כאשר צדיק גדול נפטר.. אז בואו ננסה להבין מהי ספירת העומר: אותם 49 יום מאז יציאת מצרים ועד מתן תורה בהר סיני בהם אנחנו סופרים מידי יום את מספר היום. כל ערב "היום יום אחד", היום שני ימים" מתוך צפיה למתן תורה, ובעיקר: הדגשה שעיקרה של יציאת מצרים עדיין לא הושלם. תכליתה של היציאה היא קבלת התורה על כל משמעויותיה, חובות הצוות, הגבלות העבירות, קיום התורה והמצוות על כל פרטיה. בעצם אלו ימים חשובים ושמחים. מדוע אנחנו עצובים? אז כל ילד ידע לומר כי באותם ימים מתו תלמידיו של רבי עקיבא. אין זה רק העובדה שמתו התלמידים. ביחד עם מותם, מתה האומה כולה. העולם כולו. "והיה העולם שמם" מגדירה הגמרא את העידן שאחרי מותם. הם היו חלק בשרשרת העברת התורה שבעל »להמשך

מכתב שלהלן, נכתב במענה לשאלה ששאל אדם שחש כי למרות שהוא מנסה להיות אדם טוב, המציאות פחות מסבירה לו פנים. קשה לו להתמודד עם הרעיון שהוא משקיע אנרגיות בלהיות אדם טוב יותר, ובכל זאת הוא חווה סבל רב יותר מאנשים אחרים ששמים דגש פחות חזק על העניין הזה, ובכל זאת, החיים שלהם יפים. מה אפשר לומר לו? כיצד אפשר להבין את זה שדווקא הוא, האדם הישר, סובל כל כך הרבה. אנחנו בוחרים להביא לכאן את המכתב בשלמותו, הנה הוא לפניכם. לכבוד השואל הנכבד,   ראשית, הרשה לי להביע את הערכתי בפניך, על הצעד האמיץ שעשית ועל דבקותך במטרה למרות כל הקשיים. ולשאלתך.                 א.   אכן כל אחד ואחת מאיתנו , בשלבים רבים בחיים, נתקלים בקשיים. חלקם קשיים מהותיים ואחרים מהותיים עוד יותר. אולם עלינו לזכור שאין מקריות בעולם, והבורא- שהועיד לנו משימה בחיים- שם אותנו »להמשך

 מאת: פו הדוס      באתרא קדישא (האתר הקדוש) חופש, מתעקשים משום מה שהרעיון של מוסר אנושי בצורתו הנוכחית כאבן בסיס ותשתית לחברה אנושית, קיים ואף נוצר מאיליו, בלא עזרת הדת. מי צריך אותה? אנחנו אנשים, חכמים רציונליים ומוסריים, ויודעים היטב מה טוב לנו ומה טוב לאחרים. מה מוסרי ומה חורג ממסגרת המוסר. הנה ציטוטים נבחרים, שנכתבו לא לפני שאלה (שאת חלקיה הנבחרים הם טרחו להשמיט) שדגדגה היטב את בלוטת הרגש שלהם. מה שהקפיץ על רגליהם האחוריות את טובי המומחים של האתר ושל המחב"שיות הכללית. לא בהצלחה יתירה, כמובן .     הנה לנו חלק מהתשובה: "להבנתי, מוסר הוא מערכת מוסכמות או אידיאלים אשר חלים על האדם או על ק בוצה של אנשים בחברה. אם לך יש הגדרה שונה, אשמח לשמוע." תשמח? אני לא כל כך בטוח. את זה נראה בתגובות, אולי... והנה הוא ממשיך: "מקור המוסר בעיניי, הוא בהבנה משותפת »להמשך

מאת: פו הדוס   מסכנים המחב"שים, אלו שמנסים לקלקל את הציבור הישראלי המסורתי ברובו. אין להם תשובות לכל השאלות. ממש לא. ואם נרצה לדייק (ונרצה מאוד)נאמר שבעצם ככל שהשאלה מהותית יותר, כך התשובה מעורפלת יותר. בגרף עולה. קצהו של הגרף הן שאלות הליבה, עליהן אין להם ולו זנב תשובה עלוב. וכאשר שואלים אותם, מה הם אומרים? אז יש כאלה שיטייחו, יש שיתעלמו, ויש שיאמרו בפה מלא: "אין לנו תשובה." או אז נשאלת השאלה: נו, אז מה עכשיו? ניישר קו עם הבריאתנים? התשובה לא תבושש לבוא: לא. ואם נתעקש: למה? התגובה תמהר לבוא מנומקת מתמיד: ככה! מצחיק אה? קדימה, בואו נראה יחד איך זה עובד. ובכן, יש אתר שחרט על דגלו להביא לחשוכי 2010 את ה"בהירות החילונית". בהירות חילונית? מי צריך? אין דבר כזה בהירות ימנית, גם בהירות שמאלנית לא תמצאו, ואפילו לא בהירות ירוקה. (לא לצחוק, חיפשתי במו גוגלי) אבל חילונית יש, כנראה שיש שם משהו מאוד »להמשך

  מעמד האשה ביהדות. נושא זכויות ומעמד הנשים ביהדות משמש ככלי ניגוח מרכזי בידיהם של ארגוני הכפירה. העבודה בנושא הזה היא קלה מאד עבור מנגחי הדת. בניגוד לנושאים אחרים שבהם נאלצים הם לסלף ציטטות ולפברק נתונים, בנושא הזה הם מביאים אכן דברים כהויתם. כל הציטוטים שלהם בנושא הזה הם נכונים. אמת לאמיתה. אז איפה טמון השקר? האם משנאי הדת הצליחו הפעם לשמור על מאוזנות מינימלית? הסילוף המרכזי בנושא הזה אינו טמון במה שהם כן מביאים, אלא במה שהם אינם מביאים. כנגד כל מאמר חז"ל שמעמיד את הנשים כפחותות בנושא מסוים, ישנו מאמר חז"ל הפוך בנושא אחר שמעמיד אותם בעמדת עליונות בנושא אחר. מכפישי הדת יודעים לצטט למשל את "נשים דעתם קלה", אך לעולם לא יביאו את "בינה יתירה ניתנה בנשים". הם יביאו את העובדה שאשה אינה יורשת, אך לא יספרו לכם שבעל חייב במזונות אשתו, ובכל צרכיה, והיא איננה חייבת לפרנס אותו, ואת העובדה »להמשך